מקור תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ד׳
4 משנה: שְׁנֵי עֳמָרִין שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי צִיבּוּרֵי זֵיתִים וְהַחֲרוּבִין שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי הוּצֲנֵי פִשְׁתָּן שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי גַרְגִּרִים פֶּרֶט וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן פֶּרֶט. שְׁנֵי שִׁבֳּלִים לֶקֶט וְשָׁלֹשׁ אֵינָן לֶקֶט כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. וְעַל כּוּלָּם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין שְׁלֹשָׁה לָעֲנִיִים וְאַרְבָּעָה לְבַעַל הַבַּיִת.
5 הלכה: רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עֲשָׂאָן כְּמִין גַּם.
6 לֹא אָמַר אֶלָּא צִיבּוּרִין הָא זֵיתִים לֹא. מַה בֵּין הַצִּיבּוּרִין מַה בֵּין הַזֵּתִים. צִיבּוּרִין גְּמַר מְלָאכָה. זֵיתִים אֵינָן גְּמַר מְלָאכָה.
7 אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא רוֹמֵס הָיִיתִי זֵתִים עִם רִבִּי חִיָיא הַגָּדוֹל. אָמַר לִי כָּל זַיִת שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָדְךָ וְלִיטְלוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִכֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלָיו וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי זוֹ שִׁכְחָה.
8 רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִיָיא רַבָּה חֲצִי אֶשְׁכּוֹל פֶּרֶט. תַּנִּי רִבִּי חִיָיא חֲצִי אֶשְׁכּוֹל אוֹ אֶשְׁכּוֹל שָׁלֵם פֶּרֶט. וְהָתַנִּי שְׁנֵי גַרְגִּרִים פֶּרֶט. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי חִיָיא בְּקוֹצֵר וּמֵנִיחַ תַּחַת הַגֶּפֶן.
9 הָיוּ עֲשׂוּיִין כְּמִין סִינְפוֹן. מְנַחֵם בְּשֵׁם רִבִי יוֹנָתָן וְהוּא שֶׁיְּהֵא חוֹתְכָן בְּשָׁוֶה.
10 אָמַר רִבִּי אָבִין טַעֲמַיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. טַעֲמַיְהוּ דְּבֵית הִלֵּל לֶעָנִי וְלַגֵּר. אָמַר רִבִּי מָנָא שְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשוּ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין לָעֲנִיִים וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין לְבַעַל הַבַּיִת.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ד׳
4 לא אמר אלא ציבורין הא זיתים לא. — פי' דבזתים גם ב"ש מודין לב"ה דג' אינן שכחה דמאחר שאין כאן גמר מלאכה אפי' ג' חשובין כשורה ואינן שכחה וע' תויו"ט ברפ"ז שנדחק בזה.
5 מנחם בשם ר' יונתן והוא שיהא חותכן בשוה. — פי' שאם בוצרן גרגרין גרגרין שני גרגרין פרט, ואם בוצרן אשכולות אשכולות אשכול שלם פרט, ואם בוצרן חצי חצי אשכולות הרי חצי אשכול פרט. וכן משמע ברמב"ם פ"ה הט"ז ממ"ע.